מאז שאני זוכר את עצמי, אומנות הייתה חלק מאוד משמעותי בחיי.

כילד הייתי מבלה שעות במחסן של אבא, בונה דברים ומשחק בכלי העבודה שלו.

כשקצת גדלתי בחרתי ללמוד אומנות והסדנה בבית הספר הייתה המפלט שלי, מקום לחלום.

באופן טבעי וכמעט בלתי רצוני, אחת הדרכים בהן בחרתי להתחיל ולהתמודד עם האובדן של אחיי

בגיל 21 הייתה אומנות.

הסתובבתי שעות לבדי וצילמתי תמונות בשחור לבן. תמונות שהקפיאו רגעים שהמוות היה מאוד נוכח בהם.

שנים לאחר מכן למדתי תואר בעיצוב תעשייתי בבית הספר שנקר ולאחר הלימודים התחלתי לעבוד בחברה שעסקה בבניה ועיצוב של אולפני הקלטות. 

ב 10 השנים הבאות ניהלתי את סדנת הנגרות של אותה חברה.

​

כיום אני משלב את הידע הטכני שצברתי במהלך השנים ואת הגישה הטיפולית של שיטת סאטיה

ומייצר מרחבי עבודה ועיבוד רגשי. 

העץ, כחומר חי ונושם, מסמל עבורי צמיחה, עמידות גמישות והתחדשות, והעבודה איתו מאפשרת תהליך אישי וקבוצתי של ביטוי רגשי, עיבוד חוויות ויצירה משמעותית.

כחומר גלם, העץ, מאפשר עיבוד בדרכים שונות ומגוונות. מעיבוד בכלים מסורתיים ועד עיבוד ממוחשב. כל עץ מכיל בתוכו איכויות שונות מבחינת קושי, גמישות ואופי חזותי. ההבנה שכל סוג עץ מצריך מאיתנו גישה אחרת ואופן עיבוד שונה, מאלצת אותנו להתבונן, לתכנן ולמצוא את הגישה דרכה אנו פועלים.

באמצעות הלימוד המעשי, ההתנסות בעבודה עם הידיים והאפשרות ליצור אובייקט פיזי, המשתתפים חווים תחושת מסוגלות, עצמאות וצמיחה.

תהליך תרפויטי שמחבר בין מחשבה, רגש ויצירה.

​

​